מבוא

רקע כללי על העבודה

בראשית התקשורת בארץ היתה מנוהלת ומסובסדת על ידי הממשלה. לסוג זה של טלוויזיה קראו טלוויזיה ציבורית. היה ערוץ אחד בו הראו תכנים שונים כך שכל אזרח במדינה יכול להנות מתכנים שהוא אוהב לראות. בגלל שהממשלה היתה המקור סבסוד היחיד של התקשורת, בקושי הועלו תכנים המבקרים את הממשלה. עם הזמן פותחו ערוצים שונים המנוהלים עלידי בעלי הון שונים. הטלוויזיה הפכה בעיקר לטלוויזיה מסחרית, שמטרתה להרוויח. הטלוויזיה המסחרית מרוויחה בעיקר בגלל פרסומות שהיא מפרסמת. עם התפתחות הענף, פותחו ערוצים שונים המתאימים לקהל יעד שונה בארץ. בנוסף פותחו גם תוכניות סאטריה המבקרות את הממשלה בעזרת קומדיה. כמובן שלממשלה אף פעם לא "כיף" לקבל ביקורת שלילית על פעולתה. לתקשורת השפעה רבה על העם ודעתו ולכן פעמים רבות ח"כים, שרים וראשי ממשלה יוצורים קשר עם בעל ההון שמחזיק בתכנית או הערוץ כדי לקבל ביקורת חיובית ולמנוע מהתקשורת לפרסם כתבות שיכולות להוציא את הפוליטיקאי באור . הקשר בין התקשורת לבעל ההון לפוליטיקאי נקראים קשרי הון שלטון.

הצגת הדילמה

הדילמה: האם זה לגיטימי שרה"מ יהיה בעל קשרים עם אנשים משפיעים בתקשורת.

:נסתכל על הדילמה משני כובעים

:כובע הפוליטיקאי

הראשון הוא האדם שמאמין כי גם לראש ממשלה מגיע עיתון שיפרסם את שמו לטוב. אדם זה יטען כי כיום התקשורת

היא כלי פוליטי חשוב וקלף חזק ביותר במשחק הפוליטי. כל אדם החי במאה ה21 חשוף לתקשורת ומודע לכח שלה. התקשורת בעלת השפעה על אלפי אנשים והנאמר בעיתון זה או אחר יכול להשפיע על נקודת מבטם ודעתם של רבים מקוראי אותו עעיתון. לכן לביבי כן מגיע עיתון שיציין אותו לטוב; ראשית לצורך ההגינות- כיום רוב התקשורת מכוונת נגד הממשלה ומביאה ביקורת קשה על רוהמ, לכן מגיע לו עיתון שיהיה בשליטתו והוא יוכל "להגן על עצמו" ולפרסם את עצמו שם. שנית, כפי הנאמר קודם לכן, התקשורת הנה כלי פוליטי חזק והיא יכולה לשמש את רוהמ בקמפיינים וקידום עצמי, במיוחד לפני הבחירות ובזמני מלחמה.

כובע של האזרח:

האדם השני יתנגד לדעת הראשון ויגיד כי אסור לראש ממשלה ליצור קשרים בעיתון מחשש לשחיתות. אדם זה יסכים עם האדם הראשון על כך שהתקשורת הנה כלי פוליטי חזק ביותר, אך לא יסכים איתו כי לרוהמ צריך להיות קשרים לאנשי תקשורת בעלי השפעה מכוון שהדבר עלול להוביל לשחיתות.

אני מסכים עם האדם שאומר שדבר זה עלול להוביל לשחיטות.

רלווטיות הדילמה: אנו חיים במדינה דמוקרטית שבא קיים חופש דעה ועל המדינה לשצור על זכות זו בכל כוחה ולא לקפל אותה. ברגע שפוליטיקאי מתערב בתקשורת הוא מפר את הזכות של הכתבים לחופש דעה ודיבור. פגיעה נוספת היא בכל אחד מאיתנו: התקשורת הוא כלי חיוני לעם כדי להתעדכן ולדעת מה קורה בארץ. התקשורת היא כלי ביקורת חשוב שזמינה לכל העם ולכן עליה להיות פתוחה וחופשית, כלומר ללא סתימת פיות. כאשר רה"מ מואשם כי נתן שוחד לבעלי הון שבבעלותם עיתון זה או אחר, העם מאבד אמון בתקשורת ובפוליטיקאי, כלומר האדם הפרטי מתקשה להסתמך על גוף מסוים והדבר עלול אפילו להפוך את הסדר בארץ עלינו לשמור על התקשורת ולאפשר לה להמשיך לבקר את הממשלה כדי לקיים חיים דמוקרטיים בארץ.

בחרתי בנושא מכוון שהוא מעניין אותי מאוד. אני תמיד התעניינתי בפוליטיקה ובמבנה השלטון בארץ. תמיד עניין אותי מה תפקיד הפוליטיקאים ומה הם מרוויחים בתכלס.

בנוסף, זה מעניין אותי לחקור על פעולות עסקים גדולות שיש להן השפעה על הפוליטיקה בארץ ועל המדינה, אין לשכוח שכאשר מדובר על עסקה בין פוליטיקאי לבעל הון מדובר על מילונים או מיליארדים של שקלים המבוזבזים מכיס המדינה כלומר האזרחים

חשבתי על הנושא עוד משנה שעברה אחרי שצפינו בסרט על האחים עופר, קיבלתי השראה רבה ממיקי רוזנטל, שעשה את התחקיר לסרט וחשף את רשת ההון שלטון של האחים עופר. משם רק עלו לי מחשבות שזה לא נעצר שם. זהוא מקרה זעיר שאפשר לקחת כדוגמא ואות אזהרה.

הצגת מכלול העבודה:

פעמים רבות טען רה"מ בנימין נתניהו כי התקשורת רודפת אחריו ומסקרת אותו לרע בכוונה. לאחרונה אפילו הפך את הטענה לחלק מ הקמפיין בחירות שלו.

לכן ברצוני לבדוק האם באמת התקשורת רודפת אחר ביבי ומציגה את הצדדים הרעים שלו או שהיא בסהכ עושה את עבודתה שהיא כתיבת ביקורת.

אבדוק את הנושא בעזרת ניתוח כתבות אשר נכתבו על התיקים בהם מואשם ראש הממשלה שמפורסמות ב3  עיתונים שונים המציגים עמדות פוליטיות שונות בארץ. בחרתי בעיתון: ישראל היום כעיתון ימני, את ידיעות אחרונות כעיתון מרכז ו עיתון הארץ המציג את עמדת השמאל. בחרתי לבדוק את הכתבות שנכתבו על תיקי רה"מ מכוון שלדעתי כך ניתן יהיה לראות באופן הטוב ביותר האם התקשורת מגוננת/ תוקפת את ראש הממשלה. 

אבדוק האם נתניהו מוצג באופן מכוון כשלילי בכתבה